אלרגיה לעקיצות

לעקיצות דבורה, דבור או צרעה (Honey Bee, Yellow Jacket Alllergy, Wasp)

עקיצות דבורניים (דבורה, דבור, צרעה) אחראיות על תחלואה בבני אדם. אנפילקסיס, תגובה מסוכנת ומאיימת חיים, מופיעה בכ-3% מכלל המבוגרים ובכ-1% מכלל הילדים אחרי עקיצת דבורניים. מבחינת הסיכון יש להבדיל בין 4 מצבים:

1. תגובה מקומית רגילה: כאב, אודם, נפיחות: משנית לפעילות החומרים שהחרק הזריק לתת-עור ולתגובה של הגוף לאותם החומרים. תגובה כזאת היא נורמלית בכל אדם. הסיכון העתידי לתגובה מסוכנת אצל אדם שלקה בתגובה מקומית רגילה לא שונה מהסיכון אצל שאר האוכלוסייה.
2. תגובה מקומית גדולה (large local reaction) בה המרכיב התגובתי של הגוף מוגזם: בד"כ מדובר בתגובות מעל 20 ס"מ במימד בגדול. הסיכון העתידי לתגובה מסוכנת אצל אדם שלקה בתגובה מקומית גדולה נחשב כנמוך.
3. תגובה עורית סיסטמית: תגובה עורית ללא מרכיב במערכת נוספת. התגובה העורית היא מעבר למקום העקיצה, לא מדובר בהתפשטות התגובה, מדובר בהופעת תגובה עורית רחוקה ממקום העקיצה. הסיכון העתידי לתגובה מסוכנת אצל אדם שלקה בתגובה עורית סיסטמית נחשב נמוך יחסית אצל ילדים אך משמעותי אצל מבוגרים ומהווה התוויה לטיפול חיסוני.
4. אנפילקסיס (anaphylaxis): תגובה המשלבת מערכות שונות, חלקן או כולן, בינן עור (נפיחות, תפרחת), דרכי הנשימה (קוצר נשימה, חנק), לב-כלי דם (צניחת לחץ דם, חולשה קיצונית, התעלפות). תגובה אנפילקטית מסוכנת מאד ועלולה להסתיים במוות תוך זמן קצר מרגע העקיצה. הסיכון העתידי לתגובה מסוכנת אצל אדם שלקה כבר באנפילקסיס משמעותי ומהווה התוויה לטיפול חיסוני.

אבחנת סוג התגובה דורשת מידע שהרופא מפיק מהחולה: סוג חרק שעקץ, תזמון התסמינים, תסמינים עצמם, בדיקה גופנית, מדדי לחץ דם ועוד. בנוסף, נדרשת הוכחת אלרגיה לעקיצת דבורה, דבור ו\או צרעה באמצעות בדיקות עוריות ו\או בדיקות מעבדה, הרבה פעמים שניהן. לפעמים יש קושי להשיג הוכחה זאת ויכול להיות צורך לחזור על הבדיקות כעבור 4-6 שבועות.
כל הזמן שהרופא שוקל אפשרות של תגובה מסוכנת עקב אלרגיה לדבורניים, המטופל חייב להימנע מחשיפה לדבורניים (למשל לא להתקרב לאיזורים כפריים) ולהיות מצויד במזרק אוטומטי של אדרנלין (אפיפן), זמין לו בכל רגע נתון. מזרק אפיפן מהווה טיפול חירום מציל חיים, אבל בעת תגובה יש לפנות מיד לחדר מיון הקרוב או לקרוא מיד למד"א, גם אם חל שיפור לאחר הזרקת אפיפן.
הרופא יקבע אם מדובר בתגובה אלרגית לדבורניים ומה רמת הסיכון לתגובה אנפילקטית. ע"פ נתונים הנ"ל ומאפיינים אישיים הרופא יחליט אם יש צורך לטיפול חיסוני (אימונותרפיה). טיפול חיסוני מורכב משני שלבים: שלב ראשון של בניית הגנה, שלב זה מהווה עליית מינון של חיסון עד הגעה למינון הגנתי. יש פרוטוקולים שונים בהם ההבדל הוא העומס טיפולי, סבירות תופעות לוואי והמהירות שאיתה ניתן להגיע למינון הגנתי. לאחר מכן בא השלב של החזקה, בא המטופל יקבל חיסון בד"כ פעם בחודש (יש גם פרוטוקולים בהם המרווח בין חיסונים ארוך יותר) למשך 3-5 שנים. יש מקרים בהם הטיפול חיסונים נדרש באופן קבוע. טיפול חיסוני יעיל במניעת תגובות קשות לעקיצות אצל אנשים אלרגים לדבורניים.